הָעָם מְבַקֵּשׁ מֶלֶךְ

שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא זָקֵן, וּבָנָיו אֵינָם הוֹלְכִים בִּדְרָכָיו. זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֵלָיו וְדוֹרְשִׁים: ״שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם״. הַבַּקָּשָׁה מַכְעִיסָה אֶת שְׁמוּאֵל, שֶׁכֵּן הִיא נִתְפֶּסֶת כִּדְחִיָּה שֶׁל מַלְכוּת ה׳.

אֹתִי מָאָסוּ מִמְּלֹךְ

שְׁמוּאֵל מִתְפַּלֵּל אֶל ה׳, וְה׳ מֵשִׁיב: ״לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם״. בַּקָּשַׁת הַמֶּלֶךְ הַבָּשָׂר וָדָם מְשַׁקֶּפֶת כְּפִיּוּת טוֹבָה כְּלַפֵּי ה׳, אַךְ ה׳ מְצַוֶּה לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתָם וּלְהַזְהִירָם תְּחִלָּה.

אַזְהָרַת מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ

שְׁמוּאֵל מַתְרֶה בָעָם וּמְפָרֵט אֶת ״מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ״: הוּא יִקַּח אֶת בְּנֵיהֶם לְמֶרְכָּבוֹתָיו, אֶת בְּנוֹתֵיהֶם, אֶת שְׂדוֹתֵיהֶם וּמֵיטַב יְבוּלָם, ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים״. אַף עַל פִּי כֵן הָעָם מְמָאֵן לִשְׁמֹעַ וְאוֹמֵר: ״לֹא, כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ״.

מַדּוּעַ רוֹאֶה ה׳ אֶת בַּקָּשַׁת הָעָם ״שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ״ כִּפְגִיעָה?

הַדְּבָרִים ״שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם״ נֶאֶמְרוּ עַל יְדֵי מִי וּבְאֵיזֶה הֶקְשֵׁר?

שָׁאוּל נִמְצָא וְנִמְשָׁח

הַמֶּלֶךְ הַנֶּחְבָּא אֶל הַכֵּלִים

שְׁמוּאֵל מְכַנֵּס אֶת הָעָם בַּמִּצְפָּה לִבְחֹר מֶלֶךְ בַּגּוֹרָל. הַגּוֹרָל נוֹפֵל עַל שָׁאוּל, אַךְ הוּא נֶעְדָּר — הוּא ״נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים״ מֵעֲנָוָה. כְּשֶׁמּוֹצְאִים אוֹתוֹ, נִגְלֶה כִּי הוּא גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, וְהָעָם מָרִיעַ לוֹ.

שָׁאוּל ״נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים״ בְּעֵת בְּחִירָתוֹ. מָה מְבַטֵּא צַעַד זֶה עַל אָפְיוֹ בִּתְחִלַּת דַּרְכּוֹ?

צַו הַחֵרֶם עַל עֲמָלֵק

שְׁמוּאֵל מוֹסֵר לְשָׁאוּל צַו מֵאֵת ה׳ לְהַכּוֹת אֶת עֲמָלֵק וּלְהַחֲרִים אֶת כֹּל אֲשֶׁר לוֹ: ״וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק... מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה״. זֶהוּ מִבְחָן צִיּוּת מֻחְלָט לִדְבַר ה׳.

שָׁאוּל חוֹמֵל עַל אֲגַג וְהַצֹּאן

שָׁאוּל מַכֶּה אֶת עֲמָלֵק, אַךְ חוֹמֵל עַל אֲגַג מַלְכָּם וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר. כְּשֶׁשְּׁמוּאֵל בָּא, הוּא שׁוֹמֵעַ ״קוֹל הַצֹּאן... וְקוֹל הַבָּקָר״. שָׁאוּל מְנַסֶּה לְהַצְדִּיק אֶת מַעֲשֵׂהוּ: הָעָם חָמַל כְּדֵי לִזְבֹּחַ לַה׳.

הֲחֵפֶץ לַה׳ בְּעֹלוֹת

שְׁמוּאֵל מֵשִׁיב לְהַצְדָּקַת שָׁאוּל בְּמִלִּים הַחוֹדְרוֹת לְלֵב הָעִנְיָן: ״הֲחֵפֶץ לַה׳ בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳? הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים״. הַצִּיּוּת לִדְבַר ה׳ נַעֲלֶה עַל כָּל קָרְבָּן.

דְּחִיַּת שָׁאוּל מִן הַמְּלוּכָה

שְׁמוּאֵל קוֹבֵעַ: ״כִּי מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה׳ וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ״. שָׁאוּל אוֹחֵז בִּכְנַף מְעִיל שְׁמוּאֵל וְהַמְּעִיל נִקְרָע, וּשְׁמוּאֵל אוֹמֵר: ״קָרַע ה׳ אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ״.

מָה הַמֶּסֶר הַמֶּרְכָּזִי בְּדִבְרֵי שְׁמוּאֵל ״הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב״?

מָה הָיְתָה הַסִּבָּה הַיְשִׁירָה לִדְחִיַּת שָׁאוּל מִן הַמְּלוּכָה בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק?