בַּצֹּרֶת וְעִמּוּת עִם אַחְאָב

בִּימֵי הַמֶּלֶךְ אַחְאָב, שֶׁעָבַד אֶת הַבַּעַל בְּעִדּוּד אִשְׁתּוֹ אִיזֶבֶל, גָּזַר אֵלִיָּהוּ בַּצֹּרֶת קָשָׁה עַל הָאָרֶץ. לְאַחַר שָׁנִים שׁוֹלֵחַ ה׳ אֶת אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב, וְהַמֶּלֶךְ מְקַדֵּם אֶת פָּנָיו בַּמִּלִּים: ״הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל?״. אֵלִיָּהוּ מֵשִׁיב שֶׁאַחְאָב וּבֵית אָבִיו הֵם שֶׁעָכְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּעָזְבָם אֶת מִצְווֹת ה׳.

עַד מָתַי פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים

אֵלִיָּהוּ מְכַנֵּס אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אֶל הַר הַכַּרְמֶל, וְקוֹרֵא לָעָם לְהַכְרִיעַ: ״עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם ה׳ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו״. הָעָם שׁוֹתֵק. אֵלִיָּהוּ דּוֹרֵשׁ הַכְרָעָה חַד-מַשְׁמָעִית, כִּי אֵין אֶפְשָׁרוּת לַעֲבֹד אֶת ה׳ וְאֶת הַבַּעַל כְּאֶחָד.

הַמִּבְחָן עַל הַמִּזְבֵּחַ

מָה מְבַקֵּשׁ אֵלִיָּהוּ לְהַשִּׂיג בִּקְרִיאָתוֹ ״עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים?״

הַקְּרִיאָה ״ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״ — מָתַי וְעַל יְדֵי מִי נֶאֶמְרָה?

הַבְּרִיחָה וְהַיֵּאוּשׁ תַּחַת הָרֹתֶם

לְאַחַר הַנִּצָּחוֹן, אִיזֶבֶל נִשְׁבַּעַת לַהֲרֹג אֶת אֵלִיָּהוּ, וְהוּא בּוֹרֵחַ אֶל הַמִּדְבָּר. שָׁם, תַּחַת עֵץ רֹתֶם, הוּא שׁוֹאֵל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת: ״רַב, עַתָּה ה׳ קַח נַפְשִׁי, כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי״. הַנָּבִיא הַחָזָק שֶׁעָמַד מוּל הָעָם כֻּלּוֹ — שָׁבוּר וּמְיֹאָשׁ, וּמַלְאַךְ ה׳ מְחַזְּקוֹ בְּמַאֲכָל לַדֶּרֶךְ.

הַהִתְגַּלּוּת בְּחֹרֵב

מָה מְלַמֶּדֶת הַהִתְגַּלּוּת ב״קוֹל דְּמָמָה דַקָּה״, לְעֻמַּת הַנֵּס הָרוֹעֵשׁ עַל הַר הַכַּרְמֶל?

נָבוֹת מְסָרֵב לִמְכֹּר אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָיו

לְאַחְאָב כֶּרֶם חוֹמֵד: כַּרְמוֹ שֶׁל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, הַסָּמוּךְ לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ. אַחְאָב מְבַקֵּשׁ לִקְנוֹתוֹ אוֹ לְהַחֲלִיפוֹ, אַךְ נָבוֹת מְסָרֵב: ״חָלִילָה לִּי מֵה׳ מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ״. הַכֶּרֶם אֵינוֹ סְחוֹרָה — הוּא נַחֲלַת מִשְׁפָּחָה הַקְּשׁוּרָה בַּבְּרִית עִם הָאָרֶץ. אַחְאָב חוֹזֵר לְבֵיתוֹ ״סַר וְזָעֵף״.

מְזִמַּת אִיזֶבֶל וְרֶצַח נָבוֹת

אִיזֶבֶל לוֹעֶגֶת לְחֻלְשַׁת אַחְאָב וְנוֹטֶלֶת אֶת הַשִּׁלְטוֹן לְיָדֶיהָ. הִיא כּוֹתֶבֶת סְפָרִים בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, מְזַמֶּנֶת צוֹם, וּמַעֲמִידָה שְׁנֵי עֵדֵי שֶׁקֶר הַמַּאֲשִׁימִים אֶת נָבוֹת: ״בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ״. נָבוֹת נִסְקָל לַמָּוֶת, וְאַחְאָב יוֹרֵד לָרֶשֶׁת אֶת הַכֶּרֶם — עָוֶל מִשְׁפָּטִי שֶׁמְּנַצֵּל אֶת מַעֲרֶכֶת הַחֹק לְמַטָּרוֹת רֶצַח וְגֵזֶל.

הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ

ה׳ שׁוֹלֵחַ אֶת אֵלִיָּהוּ אֶל אַחְאָב, אֶל הַכֶּרֶם עַצְמוֹ. אַחְאָב קוֹרֵא לוֹ: ״מְצָאתַנִי, אֹיְבִי?״, וְאֵלִיָּהוּ מֵשִׁיב בִּדְבַר ה׳ הַחַד: ״הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?״. הַנָּבִיא מַעֲמִיד אֶת הַמֶּלֶךְ עַל פִּשְׁעוֹ הַכָּפוּל — רֶצַח וְגֵזֶל — וּמְבַשֵּׂר עֹנֶשׁ כָּבֵד עַל בֵּיתוֹ. זֶהוּ לֵב הַתַּפְקִיד הַנְּבוּאִי: לְהַשְׁמִיעַ בִּקֹּרֶת מוּסָרִית גַּם בִּפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן.

מַהוּ הָעָוֶל הַכָּפוּל שֶׁעָלָיו מוֹכִיחַ אֵלִיָּהוּ אֶת אַחְאָב בְּפָרָשַׁת כֶּרֶם נָבוֹת?

הַמִּלִּים ״חָלִילָה לִּי מֵה׳ מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ״ — מִי אֲמָרָן וּמַדּוּעַ?