בְּשׂוֹרַת הַמַּלְאָךְ לְאֵשֶׁת מָנוֹחַ

בִּתְקוּפָה שֶׁבָּהּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִים בְּיַד הַפְּלִשְׁתִּים, נִגְלֶה מַלְאַךְ ה׳ אֶל אִשְׁתּוֹ הָעֲקָרָה שֶׁל מָנוֹחַ וּמְבַשֵּׂר: ״הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן... כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן, וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים״. הַבֵּן הַמְּיֻעָד נוֹלָד לְתַפְקִיד מוֹשִׁיעַ עוֹד טֶרֶם הִוָּלְדוֹ.

תְּנָאֵי הַנְּזִירוּת

הַמַּלְאָךְ מְצַוֶּה עַל הָאֵם כְּלָלֵי נְזִירוּת מְיֻחָדִים: עָלֶיהָ לְהִזָּהֵר מִיַּיִן וְשֵׁכָר וּמִכָּל טֻמְאָה, וְעַל הַנַּעַר — ״וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ״, כְּלוֹמַר לֹא יְגֻלַּח שְׂעָרוֹ. הַנְּזִירוּת אֵינָהּ בְּחִירָה אִישִׁית שֶׁל שִׁמְשׁוֹן אֶלָּא יִעוּד מִלֵּדָה, וְהַשֵּׂעָר הוּא אוֹת הַבְּרִית שֶׁבּוֹ קָשׁוּר כֹּחוֹ.

מָה מְיַחֵד אֶת לֵדָתוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן לְעֻמַּת מוֹשִׁיעִים אֲחֵרִים בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים?

הָאַרְיֵה וְהַדְּבַשׁ

פִּתְרוֹן הַחִידָה בְּמִרְמָה

הַפְּלִשְׁתִּים אֵינָם מַצְלִיחִים לִפְתֹּר אֶת הַחִידָה, וּמְאַיְּמִים עַל אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן לְשָׂרְפָהּ אִם לֹא תּוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת הַפִּתְרוֹן. הִיא לוֹחֶצֶת עָלָיו עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה לָהּ, וְהֵם עוֹנִים: ״מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?״. שִׁמְשׁוֹן מֵשִׁיב בְּכַעַס: ״לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי״. הַסִּכְסוּךְ הַזֶּה מַצִּית אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הָעִמּוּתִים עִם פְּלִשְׁתִּים.

כֵּיצַד מְשַׁמֵּשׁ סִפּוּר הַחִידָה וְהַחֲתֻנָּה אֶת הַתַּכְלִית הַכְּלָלִית שֶׁל שִׁמְשׁוֹן?

דְּלִילָה מְחַפֶּשֶׂת אֶת סוֹד הַכֹּחַ

סַרְנֵי פְּלִשְׁתִּים מְשַׁדְּלִים אֶת דְּלִילָה, אֲהוּבַת שִׁמְשׁוֹן, לְגַלּוֹת בַּמֶּה כֹּחוֹ גָּדוֹל וְכֵיצַד אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעוֹ. שׁוּב וָשׁוּב הִיא שׁוֹאֶלֶת, וְשִׁמְשׁוֹן מַתְעֶה אוֹתָהּ. לְבַסּוֹף, ״וַתְּצִיקֵהוּ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלֲצֵהוּ, וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת״ — וְהוּא מְגַלֶּה לָהּ אֶת הַסּוֹד.

הַגִּלּוּחַ וַאֲבֵדַת הַכֹּחַ

שִׁמְשׁוֹן מְגַלֶּה: ״מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי. אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי״. דְּלִילָה מְיַשֶּׁנֶת אוֹתוֹ, מְגַלַּחַת אֶת מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ, וְכֹחוֹ סָר. הַפְּלִשְׁתִּים אוֹחֲזִים בּוֹ, מְנַקְּרִים אֶת עֵינָיו וּמוֹרִידִים אוֹתוֹ לַעֲבֹד בְּבֵית הָאֲסוּרִים — אַךְ ״וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ״.

תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים

כֵּיצַד מְבַטֵּא הַכָּתוּב ״וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ״ אֶת הַתַּפְנִית בְּסוֹף הַסִּפּוּר?

הַמִּלִּים ״תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים״ — מָתַי וְעַל יְדֵי מִי נֶאֶמְרוּ?