7 דקות · תנ"ך
נתחיל עם משהו שכמעט כולנו אומרים לא נכון. בפעם הבאה שנעמוד בסופרמרקט ונגיד "שלוש שקל", נזכור שזאת טעות כפולה — גם בצורת המספר וגם בצורת שם העצם. הצורה התקנית היא שלושה שקלים, ולהבין למה, נצטרך לעצור ולהכיר את אחד מהנושאים שהבגרות בלשון אוהבת לבדוק: שם המספר.
הכלל המרכזי הוא דבר שנשמע מוזר בהתחלה, אבל הגיוני כשמתרגלים אליו. במספרים שלוש עד עשר, הצורה שנראית "נקבית" — זאת שמסתיימת בה"א, כמו שלושה, ארבעה, חמישה — באה דווקא עם שם עצם ממין זכר. הצורה הקצרה, כמו שלוש, ארבע, חמש — באה דווקא עם שם עצם ממין נקבה. כלומר, ההתאמה היא הפוכה מהאינטואיציה הרגילה, ובדיוק בגלל זה היא מבחן נפוץ בבגרות.
נראה דוגמאות שיבהירו את זה. ספר הוא זכר, ולכן נגיד שלושה ספרים. שנה היא נקבה, ולכן נגיד שלוש שנים. יום הוא זכר — חמישה ימים. דקה היא נקבה — חמש דקות. אחוז הוא זכר — חמישה אחוזים. וחזרה לאותו שקל: שקל הוא זכר, ולכן שלושה שקלים, ולא שלוש שקל. שתי הטעויות בביטוי "שלוש שקל" הן: קודם כל, שקל בצורת יחיד במקום שקלים; ושנית, שלוש במקום שלושה.
יש כמה מילים שכדאי לזכור בנפרד כי הן מפתיעות. מאה היא נקבה — ולכן שלוש מאות. אלף הוא זכר — ולכן שלושה אלפים. אחוז הוא זכר — חמישה אחוזים. כשנזכור את זה, נוכל גם לנתח משפטים מורכבים: המדינה גבתה שלושה עשר אלף שקלים מס — זאת הצורה התקנית, כי אלף הוא זכר ולכן שלושה עשר, ושקל הוא זכר ולכן שקלים ברבים.
עכשיו נעבור למספר שניים, שהוא קטגוריה בפני עצמה. שניים ושתיים משמשים בספירה עצמאית ובמספר הסתמי. אבל כשהם באים לפני שם עצם, הם מקבלים צורה אחרת לגמרי. עם זכר — שני: שני ספרים, שני ימים. עם נקבה — שתי: שתי שנים, שתי בנות. השיבושים הנפוצים הם דווקא ההיפך: "שתי ימים" שגוי, כי יום הוא זכר — הנכון הוא שני ימים. "שני בנות" שגוי, כי בת היא נקבה — הנכון הוא שתי בנות. שאלה שהבגרות שואלת: כמה ימים נותרו עד הבגרות? שני ימים — כי יום הוא זכר.
נעבור לעשרות המורכבות. המספרים אחד עשר עד ארבעה עשר מתנהגים לפי אותו עיקרון, אבל שני חלקים: לזכר — אחד עשר, שניים עשר, שלושה עשר, ארבעה עשר. לנקבה — אחת עשרה, שתיים עשרה, שלוש עשרה, ארבע עשרה. חשוב לשים לב שאלה שתי מילים נפרדות, לא מילה אחת עם מקף. העשרות השלמות — עשרים, שלושים וכן הלאה — משותפות לשני המינים ואינן משתנות.
מה קורה עם מספרים מורכבים כמו עשרים ושלוש? כאן ההתאמה למין נוגעת רק לרכיב היחידות. אם מדובר בתלמידות — עשרים ושלוש תלמידות. אם מדובר בתלמידים — עשרים ושלושה תלמידים. שיבוש נפוץ הוא לשכוח לשנות את הרכיב הזה ולומר "עשרים ושלושה תלמידות" — וזו טעות. עוד שיבוש: "עשרים ואחד" בלי שם עצם ברבים — הנכון הוא עשרים ואחד ילדים, לא עשרים ואחד ילד.
נעבור עכשיו לתופעה מיוחדת: מה קורה כשמספר בא לפני שם עצם מיודע — כלומר, שם עצם עם ה"א הידיעה? במקרה הזה, המספר מקבל צורת נסמך מיוחדת. במקום שלושה ילדים, נגיד שלושת הילדים. במקום ארבעה ימים, נגיד ארבעת הימים. הנה הצורות שצריך להכיר: שניים הופך לשני ה, שתיים הופך לשתי ה, שלושה הופך לשלושת ה, ארבעה לארבעת ה, חמישה לחמשת ה, שישה לששת ה, שבעה לשבעת ה, שמונה לשמונת ה, תשעה לתשעת ה, עשרה לעשרת ה. השיבוש הנפוץ הוא לומר "שלושה הילדים" — וזה שגוי. הצורה התקנית היא שלושת הילדים. כך גם "חמשת השחקנים שיצאו למגרש" — ולא חמישה השחקנים.
ויש עוד סוג של מספרים שכדאי להכיר: המספר הסודר. המספר הסודר מסמן מקום בסדר: ראשון, שני, שלישי, עד עשירי — אלה צורות מיוחדות. מאחד עשר ומעלה, משתמשים במונה המיודע: היום האחד עשר, הפרק השלושים, המאה העשרים ואחת. נשים לב: "המאה העשרים ואחת" — ולא "המאה עשרים ואחת" בלי ה"א. וחשוב: אחת עשרה — שתי מילים נפרדות.
ואז יש את המספר הסתמי — זה שמשמש בספירה, במספרי טלפון, בקווי אוטובוס. המספר הסתמי תמיד בנקבה: אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש. לכן קו אוטובוס יהיה "קו שמונה" — ולא "קו שמונה" בנוסח זכר. מרצפות ספורה — תמיד נקבה. וכשמישהו שואל "מה השעה?", עונים "שש וחצי" ולא "שישה וחצי".
לסיכום, בואו נרכז את מסלול ההחלטה. קודם כל בודקים: האם מדובר במספר שבא לפני שם עצם, או במספר סתמי. אם סתמי — תמיד נקבה. אם בא לפני שם עצם — בודקים את מין שם העצם: זכר מביא את הצורה הארוכה, נקבה מביאה את הצורה הקצרה. אם שם העצם מיודע — המספר עובר לצורת נסמך מיוחדת. ואם מדובר במספר סודר מאחד עשר ומעלה — משתמשים במונה המיודע. שלושה אלפים ולא שלוש אלפים, שלוש מאות ולא שלושה מאות, חמשת הילדים ולא חמישה הילדים, שני ימים ולא שתי ימים.
הנושא הזה נשמע מורכב, אבל ברגע שמכירים את הכלל המרכזי — ההיפוך בין הצורה לבין המין — הכל מתחיל ליפול למקום. מה שכדאי לעשות הוא לתרגל עם מילים שנפגשים איתן כל יום: שנה, יום, שקל, דקה, אחוז. לבדוק את מינן ולהתאים את המספר. ככה, עד הבגרות — ושני ימים זה בדיוק כמו שאמרנו — ייצא הטבעי והנכון ביחד.