7 דקות
פתיחה: אותו רעיון, שלושה לבושים שונים לגמרי. דמיינו שיורד גשם, ובכל זאת יוצאים לטיול. אפשר לתאר את הסיטואציה הזאת בשלוש צורות שונות לחלוטין. אפשר לומר: "ירד גשם. יצאנו לטיול." שני משפטים פשוטים, קצרים, ניצבים כל אחד לבד. אפשר גם לומר: "ירד גשם, ובכל זאת יצאנו לטיול." — משפט אחד מחובר. ואפשר גם: "למרות שירד גשם, יצאנו לטיול." — משפט מורכב. שלושת הגרסאות מביעות בדיוק את אותו רעיון, אבל המבנה שלהן שונה לגמרי. מה שקובע את ההבדל הזה הוא לא האורך של המשפט, לא כמה מילים יש בו — אלא מספר הנשואים ומילת הקישור שביניהם.
נתחיל מהבסיס: המשפט הפשוט. משפט פשוט בנוי ממרכז אחד בלבד — נושא אחד ונשוא אחד. נשים לב לפרט חשוב: האורך של המשפט לא קובע כלום. "דניאל שיחק בחצר הגדולה עד השקיעה" הוא משפט פשוט למרות שהוא ארוך וכולל תיאורים רבים — יש בו נשוא אחד בלבד. ובכל זאת, יש מצב שבו שני נושאים או שני נשואים מופיעים יחד, ובכל זאת המשפט נשאר פשוט. זה קורה כשמדובר בנושא כולל או בנשוא כולל. "דן ורון שיחקו בחצר" — שני נושאים מחוברים בוואו, אבל שניהם מתייחסים לאותו מרכז אחד, ולכן המשפט עדיין פשוט. "מאיה קראה וכתבה" — שני נשואים מחוברים בוואו, שניהם שייכים לאותה מאיה, ולכן גם זה משפט פשוט. המבחן הוא לא כמה פעלים יש — אלא האם יש מרכז שני עצמאי.
שאלה שכדאי לתרגל: "שירה שרה ורקדה במסיבה" — מה סוג המשפט? בגלל שיש כאן שני נשואים — שרה ורקדה — עלול להיראות שמדובר במשפט מחובר. אבל שניהם שייכים לאותה שירה, ואין כאן שני איברים עצמאיים. זהו משפט פשוט עם נשוא כולל. הוואו כאן מחברת חלק של המשפט — לא איבר שלם.
ועכשיו נגיע להבחנה שמבחינה רבים: מה ההבדל בין משפט מחובר למשפט מורכב? המשפט המחובר מורכב משני איברים עצמאיים לחלוטין — כל אחד מהם יכול לעמוד לבד כמשפט שלם — וביניהם מילת חיבור. מילות החיבור הן: "וְ", "אבל", "אולם", "או", "לכן", "על כן", "ובכל זאת", "אף על פי כן", "לעומת זאת". כשרואים מילות קישור כאלה, כדאי לבדוק: האם כל אחד מהחלקים יכול לעמוד לבד? אם כן — מדובר במשפט מחובר. "היה מאוחר, ובכל זאת הלכנו לקולנוע" — "היה מאוחר" יכול לעמוד לבד, "הלכנו לקולנוע" יכול לעמוד לבד. מחובר.
המשפט המורכב שונה: יש בו איבר עיקרי ופסוקית משועבדת — חלק שתלוי באחר ולא יכול לעמוד לבדו. הפסוקית נפתחת במילת שיעבוד כגון: "שֶׁ", "כי", "כאשר", "אם", "אילו", "מפני שֶׁ", "כיוון שֶׁ", "למרות שֶׁ", "אף על פי שֶׁ", "כדי שֶׁ", "לפני שֶׁ", "אחרי שֶׁ". "תמיד הצלחתי במתמטיקה, כי התאמנתי כל יום" — החלק "כי התאמנתי כל יום" לא יכול לעמוד לבד כמשפט עצמאי. הוא תלוי באיבר הראשי. זהו משפט מורכב.
מעבר לזיהוי הסוג, חשוב להבין את הקשר הלוגי בין חלקי המשפט. יש תשעה קשרים עיקריים שמופיעים בבגרות, ושלושה מהם דורשים תשומת לב מיוחדת. הראשון הוא ניגוד: "ניסיתי להסביר לו, אך הוא לא הקשיב" — שני תכנים שנמצאים בסתירה זה לזה. השני הוא ויתור, שדומה לניגוד אבל שונה ממנו בדקות: בויתור, התוצאה מפתיעה לנוכח התנאי. "למרות שירד גשם, יצאנו לטיול" — הגשם אמור היה למנוע את הטיול, אבל לא מנע. ויתור שונה מניגוד בכך שהוא מביע ציפייה שנכזבה. הקשר השלישי שדורש תשומת לב הוא תכלית: "תרגלתי הרבה כדי שהציון יעלה" — הפעולה בוצעה למען מטרה עתידית.
קשרים נוספים שחשוב לזכור הם סיבה ותוצאה. כאן יש מלכודת קלאסית שמופיעה בבגרות: כיוון הקשר. "כי" מציגה סיבה — "המבחן בוטל כי המורה חלה" — כלומר, המחלה היא הסיבה והביטול הוא התוצאה. "לכן" מציגה תוצאה — "המורה חלתה, לכן המבחן בוטל." כיוון הקשר זהה, אבל הצגתו שונה. טעות נפוצה בהמרה היא להפוך את הסיבה לתוצאה ולהפך.
וכאן נגיע לנושא ההמרה — אחד הנושאים הכי פרקטיים לבגרות. המרה היא החלפת מבנה המשפט תוך שמירה על הקשר הלוגי. שלושה כללים שכדאי להפנים. ראשית, כשממירים ממורכב למחובר — מחליפים מילת שיעבוד במילת חיבור מתאימה, ומפרידים לשני איברים עצמאיים. "למרות שירד גשם, יצאנו לטיול" הופך ל"ירד גשם, ובכל זאת יצאנו לטיול" — הויתור נשמר, המבנה השתנה. שנית, כשממירים ממחובר למורכב — הופכים אחד האיברים לפסוקית על ידי הוספת מילת שיעבוד. "יצאנו לטיול, ובכל זאת היה קר מאוד" הופך ל"יצאנו לטיול למרות שהיה קר מאוד." שלישית — ובזה טועים הכי הרבה — בסיבה ותוצאה, חייבים לשים לב לכיוון. "המבחן בוטל כי המורה חלה" — ממירים ל"המורה חלתה, לכן המבחן בוטל" — ולא להפך. אם שמים "לכן" בלי להפוך את הסדר, מקבלים משפט שבו הביטול גורם למחלה — וזה כבר לא הגיוני.
לסיום נסתכל על משפט שמשלב מבנים: "אם תלמדו ברצינות, תצליחו בבחינה, וגם ההורים ישמחו." המשפט הזה מורכב ממחובר ומורכב יחד — יש בו פסוקית תנאי שפותחת ב"אם", ולצידה איבר הוספה מחובר בוואו. שני מבנים, אחד בתוך השני. היכולת לזהות מבנים משולבים כאלה היא הרמה הגבוהה ביותר בנושא הזה, והיא מה שמבדיל בין ציון טוב לציון מצוין בבגרות. הכלי הכי פשוט לניתוח: לאתר קודם כל את מילות הקישור, להחליט האם הן מילות חיבור או מילות שיעבוד, ואז לבחון האם החלקים שביניהן יכולים לעמוד עצמאית. עם שלושת הצעדים האלה, אפשר לנתח כמעט כל משפט שיופיע בבחינה.