יַעֲקֹב וְעֵשָׂו

שלום וברוכים הבאים לפודקאסט של בגרות תנך. היום נצלול לאחד הסיפורים המרתקים ביותר בספר בראשית, סיפור שמלא במתח משפחתי, ברגשות עמוקים ובשאלות שעדיין מעסיקות אותנו היום. נדבר על יעקב ועשו, שני אחים תאומים שחייהם שזורים זה בזה באופן שאי אפשר להפריד ביניהם.

נתחיל מן ההתחלה. רבקה, אשתו של יצחק, הייתה בהריון תאומים, אבל ההריון הזה לא היה שקט. כתוב שהתאומים התרוצצו בבטנה, וכשרבקה הלכה לדרוש את ה׳, היא קיבלה תשובה מפתיעה: שני גויים בבטנה, ושני לאומים ייפרדו ממעיה, ורב יעבוד צעיר. כבר מן הרחם נקבע שסיפורם של שני האחים האלה לא יהיה פשוט.

כשנולדו, הראשון יצא אדמוני ושעיר ונקרא עשו. אחריו יצא אחיו, וידו אוחזת בעקב עשו, ועל כן נקרא שמו יעקב. שמות, בספר בראשית, הם לא סתם תוויות. הם מספרים לנו משהו על מי האדם ועל הדרך שבה הוא הולך בחיים. יעקב, מלשון עקב, מבשר מראש על האופי שיאפיין אותו.

כשגדלו, שני האחים הלכו לכיוונים שונים לגמרי. עשו היה איש יודע ציד איש שדה, גבר של שטח, של פעולה, של עולם החוץ. יעקב לעומתו היה איש תם יושב אוהלים, מי שמבלה זמנו בתוך האוהל, אולי לומד, אולי הוגה. ההבדל ביניהם גם בא לידי ביטוי ביחס של ההורים אליהם. יצחק אהב את עשו כי ציד בפיו, כלומר נהנה מהציד שעשו הביא. ורבקה אוהבת את יעקב. המתח הזה בין ההעדפות של ההורים חשוב להבין, כי הוא רקע לכל מה שיגיע.

עכשיו מגיעה אחת הסצנות הדרמטיות הראשונות. עשו שב מן השדה עייף ורעב, ורואה את יעקב מבשל נזיד עדשים אדום. עשו מבקש מן הנזיד האדום הזה, ויעקב לא ממהר לתת. במקום זאת הוא מתנה תנאי: מכרה כיום את בכורתך לי. הבכורה, כדאי לזכור, לא הייתה רק סמל כבוד. היא נשאה משמעות רוחנית עמוקה, כלכלית ודתית. הבכור היה ממשיך שושלת, מקבל חלק גדול יותר מן הירושה, ובהקשר של משפחת האבות, אף ממשיך את הברית עם ה׳.

עשו, ברגע של רעב ועייפות, אמר: הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. והוא הסכים. אכל ושתה, קם והלך. והכתוב מסכם בקו אחד חד: ויבז עשו את הבכורה. המילה בז פירושה לזלזל, לראות משהו כחסר ערך. עשו לא הבין את מה שוויתר עליו, או אולי הבין ולא אכפת לו. בכל מקרה, המסר ברור: הבכורה נמכרה תמורת קערת עדשים.

אבל הסיפור לא מסתיים שם. יצחק זקן ועיניו כהות, ומרגיש שסיום חייו מתקרב. הוא קורא לעשו בנו הבכור ומבקש ממנו לצאת לציד ולהכין לו מטעמים, ולאחר מכן הוא יברכנו. ברכה של אב גוסס, בעולם המקרא, הייתה דבר בעל כוח רב ובלתי הפיך.

רבקה שמעה את השיחה. היא קראה ליעקב ותכננה תוכנית. היא הלבישה את יעקב בבגדי עשו ועטפה את ידיו ואת צווארו בעורות גדיים, כדי שיחוש חרוד ושעיר כמו עשו, ושלחה אותו אל יצחק כדי לקחת את הברכה.

כשיעקב ניגש אל אביו, יצחק נבוך. הוא מישש את ידיו של יעקב ואמר את אחד הפסוקים הידועים ביותר בתורה כולה: הקול קול יעקב והידיים ידי עשו. יצחק חש בסתירה, קולו של יעקב אבל גופו של עשו, אבל בסופו של דבר הוא בירך את מי שלפניו. הברכה כללה טל השמיים, שמן הארץ, ושלטון על עמים ועל אחים.

כשעשו חזר מן הציד וגילה את שאירע, תגובתו הייתה קשה ומפעימה. כתוב שצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד, ביקש מאביו: ברכני גם אני אבי. היה זה רגע של כאב אמיתי. יצחק הסביר שלא יוכל לבטל את הברכה שנתן. עשו, שהשלים עם אובדן הבכורה בשוויון נפש, לא יכול היה להשלים עם אובדן הברכה. שנאתו ליעקב בערה. הוא חשב בלבו להרוג את יעקב לאחר פטירת אביו.

רבקה שמעה גם הפעם. היא שלחה את יעקב לברוח אל לבן אחיה בחרן, מרחק גדול. הסיבה המיידית לבריחה הייתה חשש חייה של יעקב, שעשו יממש את נקמתו.

בדרך לחרן, כשיעקב לן בשדה תחת כיפת השמיים, הוא חלם חלום שנחרת בזיכרון הדורות. סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. ומעל הכל, ה׳ ניצב עליו ומדבר אליו. ההבטחה שיעקב קיבל בחלום הזה הייתה גדולה ומקיפה: הבטחת הארץ, ריבוי הזרע עד שיהיה כעפר הארץ, ושמירת ה׳ בכל דרכו. זו לא הייתה רק הרגעה לרגע הבריחה. זו הייתה הברית שעברה מאברהם ויצחק, ועכשיו ניתנה ליעקב. ה׳ אמר לו: לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך.

כשיעקב התעורר, הוא הקים את האבן שתחת ראשו למצבה, יצק עליה שמן, וקרא למקום בית אל, כלומר בית אלוהים. הוא גם נדר נדר: אם ה׳ יהיה עמו וישמרנו ויחזירנו לבית אביו בשלום, אז ה׳ יהיה לו לאלוהים. נשים לב שיעקב לא בוטח באופן מוחלט, הוא מציב תנאים. זה מאפיין מאוד את אישיותו.

ואכן, לאחר שנים רבות, יעקב חזר מחרן עם נשים, ילדים, ועדרים גדולים. אבל בדרך חזרה נפל עליו פחד אחד: עשו. הוא שמע שעשו יוצא לקראתו עם ארבע מאות איש. יעקב חילק את מחנהו לשניים, שלח מנחה גדולה לפני כמחוות הרגעה, והתפלל לה׳.

ואז קרה משהו שלא מתאים לתסריט שציפינו לו. עשו ראה את יעקב מרחוק, ורץ לקראתו. לא עם חרב, לא עם נקמה. הוא חיבק אותו, נישק לו, והם בכו. שני האחים, שנים של מרחק וכאב ושנאה ביניהם, עמדו פנים אל פנים ובכו יחד.

הסיפור של יעקב ועשו הוא הרבה יותר מסיפור על בכורה וברכה. זהו סיפור על בחירות, על ערכים, על מה שאנחנו מוכנים לוותר עליו ברגע של חולשה. עשו ביזה את הבכורה, יעקב לקח את הברכה בדרך מפוקפקת, ושניהם שילמו מחירים. אבל בסוף, אחרי כל התחנות הכואבות, הם מצאו את דרכם חזרה לבכי משותף.

בהצלחה לכולם בלימוד ובבגרות.