אֲבִימֶלֶךְ וּמַשַׁל יוֹתָם

שלום וברוכים הבאים לפודקאסט שלנו. היום נצלול לאחד הסיפורים הדרמטיים והמרתקים ביותר בספר שופטים — סיפור אבימלך בן גדעון ומשל יותם. זהו פרק תשיעי בספר שופטים, ובו טמון המשל הראשון בכל המקרא. כדאי לשים לב לכל פרט, כי החומר הזה מופיע בבגרות שוב ושוב.

נתחיל מהרקע. גדעון היה שופט גדול שהוביל את ישראל לניצחון מול המדינים. אבל גדעון לא השאיר אחריו ירושה פשוטה. היו לו שבעים בנים מנשותיו, ועוד בן אחד — אבימלך — מפילגשו מהעיר שכם. אבימלך הוא דמות שאפתנית ומסוכנת. הוא הולך לשכם, עיר אם אמו, ומשכנע את תושביה למנות אותו מלך. הוא פונה אליהם ואומר: מה טוב לכם — שבעים איש ישלטו בכם, או איש אחד? ובנוסף — הרי אני עצמכם, עצמותיכם ובשרכם. הטיעון עובד. אנשי שכם נותנים לו שבעים כסף מבית בעל ברית, ואבימלך שוכר בהם אנשים ריקים ופוחזים שיהיו לו לאנשים.

מה עושה אבימלך עם הכוח הזה? הוא הולך לבית אביו ורוצח שבעים מאחיו — בני גדעון — על אבן אחת. זו אחת הסצנות האכזריות ביותר בכל ספר שופטים. שבעים אחים, אבן אחת, ורוצח אחד — אחיהם. רק יותם, הצעיר שבבנים, מצליח להימלט.

ויותם לא בורח בשקט. הוא עולה על הר גריזים — ההר המשקיף על שכם — וצועק משם את המשל הראשון שנשמר לנו בכל המקרא. כדאי לעצור כאן ולהבין מה זה אומר: לפני שיש לנו משלי שלמה, לפני ספר משלי, כבר כאן, בפרק תשיעי בשופטים, יש משל שלם עם דמויות, עלילה ומסר. זה לא מקרי.

המשל שלו הוא כזה: העצים החליטו למשוח עליהם מלך. הם פנו קודם אל הזית, ואמרו לו: מלוך עלינו. הזית סירב. הוא אמר: האם אעזוב את שמני הטוב, שבו מכבדים אלוהים ואנשים, ואלך לנוד על העצים? אחר כך פנו אל התאנה. גם היא סירבה: האם אעזוב את מתקי ותנובתי הטובה, ואלך לנוד על העצים? אחר כך פנו אל הגפן, וגם הגפן סירבה: האם אעזוב את תירושי שמשמח אלוהים ואנשים, ואלך לנוד על העצים? לבסוף פנו אל האטד — הוא הקוץ, שיח דוקרני וחסר ערך — ואמרו לו: מלוך עלינו. והאטד ענה: אם באמת אתם ממשחים אותי למלך עליכם — בואו חסו בצלי. ואם לא — תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון.

עצרו רגע ובואו נחשוב על המשל הזה לעומק. מי מסמל את הזית, התאנה והגפן? אלה מי שיש להם ערך אמיתי, תרומה מוחשית לעולם — שמן, מתיקות, יין. הם לא רוצים לשלוט, כי הם עסוקים בלהיות פרודוקטיביים, בלתת. ומי מסמל האטד? האטד מסמל מנהיג שאין לו ערך עצמי, שאין לו מה להציע — אבל הוא מוכן לשלוט, ואפילו דורש את השלטון. ומה הוא מבטיח? "בואו חסו בצלי" — זה גם גיחוך, כי לאטד אין בכלל צל אמיתי — וגם איום: מי שלא יכנע, האש תצא ותשרוף אפילו את ארזי הלבנון, החזקים מכולם.

יותם מסיים את המשל ואומר לאנשי שכם ישירות: אם עשיתם באמת באמונה ובתמים עם גדעון ובית גדעון — שמחו באבימלך וישמח גם הוא בכם. ואם לא — תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם, ותצא אש מבעלי שכם ותאכל את אבימלך. ואז יותם בורח, כי הוא יודע שחייו בסכנה. הוא בורח לבאר וגר שם.

עוברות שלוש שנים. ואז קורה משהו שהמקרא מתאר בצורה מיוחדת מאוד: אלוהים שולח רוח רעה בין אבימלך לבין אנשי שכם. הם מתחילים לבגוד בו. יש כאן מסר תיאולוגי ברור — מה שנבנה על רצח ועל שחיתות, לא יכול להחזיק מעמד לאורך זמן. הברית הרעה בין אבימלך לשכמים מתפוררת. אנשי שכם שמים לו ארבים בראשי ההרים, שודדים כל מי שעובר. נוצר מצב של תוהו ואנרכיה.

אבימלך מגיב בכוח. הוא חוזר עם צבאו, תוקף את שכם ומחריב אותה עד היסוד. הוא אפילו זורע אותה מלח — מחווה סמלית שמציינת שהאדמה הזו אסורה לבנייה ולחקלאות לנצח. אחר כך הוא ממשיך ומגיע למגדל צבס. שם המצב מתהפך עליו בצורה שהיא גם דרמטית וגם אירונית עד כאב.

אבימלך ניגש אל שער המגדל, ואישה אחת — שהמקרא אפילו לא טורח לציין את שמה, כי הנקודה היא לא מי היא, אלא מה היא מייצגת — זורקת עליו פלח רכב, כלומר אבן ריחיים עליונה, ורוצצת את גולגלתו. אבימלך עדיין בחיים, אבל הוא מבין שסופו קרב. ומה הוא עושה? הוא קורא לנערו ואומר לו: שלוף חרבך ודקרני, פן יאמרו אישה הרגתהו. זה רגע עוצמתי מאוד. גם בשעת מוות, אבימלך דואג לשמו, לאגו שלו. הוא לא מוכן למות על ידי אישה — זה ייראה לו כביזיון. הנער שולף חרבו ודוקר אותו, ואבימלך מת.

המקרא מסיים את הפרשה הזו במוסר מפורש, שנדיר יחסית בספר שופטים. הכתוב אומר: וישב אלוהים את רעת אבימלך אשר עשה לאביו להרוג את שבעים אחיו, ואת כל רעת אנשי שכם השיב אלוהים בראשם. זהו. המשל של יותם לא היה רק נאום רגשי של ניצול צעיר. זו הייתה נבואה. אנשי שכם נדלקו כמו אש, ואבימלך נשרף יחד איתם.

חשוב להבין את המשמעות הרחבה יותר של הפרשה הזו. ספר שופטים שלם מספר את סיפורו של עם שמחפש מנהיגות, שנופל ושב, שסוטה ומתחרט. אבל פרשת אבימלך היא אחת הביקורות החריפות ביותר על רעיון המלוכה. לא סתם המשל של יותם שרד אלפי שנים — הוא שרד כי הוא אמיתי. מנהיגות שמבוססת על איומים, על כסף מקדשי עבודה זרה, על רצח המשפחה — היא מנהיגות של אטד. אין לה צל אמיתי. יש לה רק אש.

נסכם את הנקודות החשובות לבגרות. ראשית, אבימלך הוא בן גדעון מפילגשו משכם, והוא רוצח שבעים מאחיו על אבן אחת. שנית, יותם, הצעיר שנמלט, עולה על הר גריזים ומספר את המשל הראשון בכל המקרא — משל העצים שמבקשים מלך. שלישית, האטד מסמל מנהיג בלי ערך עצמי שמאיים בהרס על מי שלא יקבל אותו. רביעית, שלוש שנים לאחר מכן אלוהים שולח רוח רעה, שכם נחרבת, ואבימלך מת כשאישה זורקת עליו פלח רכב ונערו גומר אותו בחרב. וחמישית — הכתוב מסיים בדברי מוסר מפורשים: אלוהים השיב את הרעה על ראש עושיה.

זו פרשה שכדאי לקרוא פעם אחת ישירות מהטקסט, כי הפסוקים עצמם עוצמתיים. בפודקאסט הבא נמשיך לסיפורים נוספים בספר שופטים. תודה שהאזנתם!