8 דקות
דמיינו שאתם גרים בבניין ויש שכן שנראה מוכר לגמרי — אותו שם, אותה דירה, אפילו אותה קומה. אתם פוקחים את הדלת בביטחון מלא, ורק אז מגלים שזה ממש לא מי שחשבתם. זה בדיוק מה שקורה עם false friends בלימוד אנגלית. המילים המסוכנות ביותר הן לא אלה שאנחנו לא מכירים — אלה שאנחנו בטוחים שאנחנו מכירים. הביטחון הזה הוא שמכניס אותנו לצרות.
נתחיל עם הכוכב הבלתי מעורער של הז'אנר הזה: המילה actual. כשתלמיד שגדל על עברית פוגש את המילה הזאת במבחן, המוח שלו מיד קושר אותה למילה "אקטואלי" — כלומר, עכשווי, שייך לזמן הנוכחי, רלוונטי לימינו. אבל זאת טעות קלאסית. האנגלית actual לא עוסקת בזמן כלל. היא עוסקת בממשות, במציאות, בדבר האמיתי. כשאנחנו קוראים משפט כמו "The researchers were surprised by the actual findings of the study", המשמעות היא שהממצאים האמיתיים, אלה שבפועל נמצאו, הפתיעו אותם — לא שהממצאים עכשוויים. מי שיכתוב בתשובה "עכשווי" יחמיץ את הכוונה לחלוטין. כדאי לשנן: actual שווה real, genuine — לא current. הוא בא משם.
צמד נוסף שמכשיל המון תלמידים הוא sympathetic. בעברית "סימפטי" זה פשוט — נחמד, נעים, מישהו שקל להסתדר איתו. אבל באנגלית sympathetic שייך לעולם רגשי שונה לגמרי. הוא מתאר מי שמגיב ברחמים, בהבנה, ובאמפתיה לסבל של אחר. ייעוצנית שמקשיבה לתלמיד שעובר תקופה קשה ומראה שהיא מבינה את כאבו — היא sympathetic. חבר שפשוט נעים לשבת איתו? לזה יגידו באנגלית likeable, pleasant, nice. ההסטה הרגשית הזאת בין שתי המשמעויות היא דוגמה נפלאה לכך שגם כשהמילה נשמעת מוכרת, יש לבדוק פעמיים לפני שסומכים עליה.
ועכשיו eventually — מילה שמסבכת אפילו תלמידים חזקים. בעברית יש נטייה לקשור אותה ל"אולי", אבל האנגלית eventually לא מביעה ספק. היא מביעה הכרח עתידי — בסוף, בסופו של דבר, בסופו של תהליך. אם אנחנו כותבים "eventually he became confident", הכוונה היא שבסוף, אחרי תהליך, הוא הפך לבטוח בעצמו — לא שאולי הוא יהפוך כזה. מי שמחפש "אולי" יכתוב perhaps או maybe. eventually הוא תחנת הסיום של מסע, לא ניחוש.
נעבור לשתי מילים נוספות שגורמות לבלבול: argument ו-novel. הישראלי שמע "ארגומנט" ומיד חושב על טיעון לוגי, אולי בחיבור אקדמי. אבל argument באנגלית פשוטה הוא גם ויכוח, גם מריבה, גם דין ודברים — לא רק טיעון מסודר. ו-novel? בעברית "נובלה" היא יצירה ספרותית קצרה. באנגלית novel הוא רומן שלם, ספר פרוזה ארוך. הז'אנר התרחב מעבר למה שציפינו. כדאי לזכור: כשמילה נשמעת ממש כמו מילה עברית שאנחנו מכירים — זה בדיוק הרגע לעצור ולבדוק.
אחרי false friends, נעבור לתחום אחר שבו העברית מכשילה אותנו — לא ברמת מילים בודדות, אלא ברמת מבנה. לעברית אין תווית סתמית. כשאנחנו אומרים "היא מורה", המשפט שלם ותקין. אבל כשמתרגמים מילה במילה לאנגלית ומקבלים "She is teacher" — זה שגוי. האנגלית דורשת "She is a teacher". המוח של דובר עברית לא שכח את ה-a, הוא פשוט לא מרגיש שחסר כלום, כי בשפה שלו באמת לא חסר כלום. זאת טעות שיטתית, לא רשלנות.
טעות שיטתית נוספת קשורה לגיל. בעברית "יש לי עשרים שנה" — משתמשים בפועל "יש". באנגלית אי אפשר לכתוב "I have twenty years" — זה לא אנגלית. צריך לכתוב "I am twenty years old", עם הפועל to be. דובר עברית שכותב "she have 24 years" עושה בעצם שתי טעויות: הוא משתמש ב-have במקום be, וגם שוכח שאחרי she צריך has ולא have. אז יש כאן שתי בעיות בו-זמנית.
ויש עוד אחת: תנאי עתידי. בעברית "אם יהיה קר מחר, אלבש מעיל" — שני האגפים בעתיד. אבל באנגלית החוק ברור: אחרי if, משתמשים בהווה פשוט. "If it is cold tomorrow, I will wear a coat" — לא "If it will be cold". הביטוי "if it will be" נשמע כמעט נכון לאוזן ישראלית, אבל הוא שגוי לחלוטין. זאת דוגמה מובהקת לכך שהעברית בנויה אחרת, ותרגום ישיר יוצר טעות.
נוסיף לזה את עניין much ו-many. בעברית "הרבה" מתאים לכל דבר — הרבה מים, הרבה ספרים, הרבה עצה. באנגלית יש הפרדה: much מלווה שמות שאי אפשר לספור, כמו time, water, information. ו-many מלווה שמות שאפשר לספור, כמו students, books, questions. מי שכותב "many information" או "much advices" מביא את ההיגיון העברי לתוך האנגלית — וזה לא עובד. אגב, advice הוא שם שאי אפשר לספור, אז אין "advices" — בכלל.
ועכשיו למילות יחס, שהן אולי התחום הכי מסוכן מכיוון שהוא הכי שקוף. באנגלית, מילות יחס אינן לוגיות — הן פשוט נלמדות בעל פה, כחלק ממטבעות לשון קבועים. כמה דוגמאות שחשוב לשנן: married to, לא married with. depend on, לא depend from. afraid of, לא afraid from. arrive in a city, arrive at a place — ולעולם לא arrive to. interested in — וזה דווקא נכון ואפשר לנשום לרווחה. הטעויות האלה קורות כי בעברית "נשוי עם", "מפחד מ", "מגיע ל" — ואנחנו מתרגמים ישירות. אבל האנגלית בנתה את הצירופים האלה בדרכה שלה, ולא שאלה את העברית לדעתה.
כדי לאגד הכול, כדאי לאמץ שלוש שאלות בדיקה פשוטות. ראשית: האם יש כאן מילה שמזכירה מילה עברית? אם כן — לבדוק את המשמעות האנגלית האמיתית לפני שסומכים. שנית: האם הפועל דורש מילת יחס? ואם כן — לבדוק שזאת מילת היחס האנגלית הנכונה, לא העברית. שלישית: האם המשפט מתורגם מילה במילה מהעברית? אם כן — זה האות לבדוק מחדש. כל פעם שמשפט אנגלי מרגיש טבעי ופשוט בגלל שהוא מחקה מבנה עברי בדיוק — זה הרגע לעצור. כי הביטחון הוא לפעמים הסימן הבטוח ביותר לכך שמשהו אולי לא כשורה.
בסוף, כל מה שלמדנו היום מגיע ממקום אחד: העברית היא שפה מופלאה, אבל כשלומדים אנגלית, היא לא תמיד חבר טוב. היא מניחה לנו שתרגום ישיר יעבוד, שמה שמוכר — נכון, ושמה שמרגיש טבעי — תקין. המודעות לתופעה הזאת, ההכרה שהעברית יכולה להכשיל, היא עצמה כלי הלמידה החזק ביותר שיש. נזכור את זה בפעם הבאה שמשפט אנגלי ייראה פשוט מדי.