8 דקות
כולנו מכירים את התחושה הזאת. ישבנו עם הטקסט, קראנו אותו פעמיים, הבנו כל מילה, כתבנו תשובה שנראתה לנו מושלמת — ואז קיבלנו אפס. לא כי לא הבנו את הטקסט. לא כי האנגלית שלנו גרועה. אלא כי ענינו על השאלה שחשבנו שנשאלה, לא על השאלה שבאמת נשאלה. בחינת הבגרות באנגלית היא משחק עם כללים מאוד מוגדרים, ומי שמכיר את הכללים — לא מאבד נקודות על דברים טכניים. היום נדבר בדיוק על זה.
בשני פרקי הבחינה, הבנת הנקרא והבנת הנשמע, מופיעים ארבעה פורמטים של שאלות. הראשון הוא מה שנקרא multiple choice, כלומר בחירת תשובה אחת מתוך ארבע, ולפעמים שתי תשובות מתוך שש. השני הוא sentence completion, כלומר השלמת משפט שתחילתו כבר נתונה. השלישי הוא open questions, שאלות פתוחות שמצריכות תשובה קצרה באנגלית. והרביעי הוא true slash false, סימון של נכון או לא נכון בצירוף העתקת הוכחה מהטקסט. לכל פורמט יש טכניקה משלו, ולכל טכניקה יש נקודות. בואו נעבור עליהם אחד אחד.
נתחיל במולטיפל צ'ויס. בשאלה הזאת מוצגות ארבע אפשרויות, ורק אחת מהן נכונה. נשמע פשוט, אבל יש מלכודות. נקרא יחד דוגמה: "תום רצה להצטרף לקבוצת הכדורסל בבית הספר. הוא התאמן כל יום במשך שבועיים. ביום המבחן הוא הגיע באיחור כי האוטובוס התקלקל. המאמן אפשר לו לנסות בכל זאת, אבל תום היה עצבני מדי לשחק טוב." והשאלה: "מדוע תום לא שיחק טוב?" יש כאן פח נפוץ מאוד. כבר ראינו שהאוטובוס התקלקל — זה דבר שקרה, זה מידע שנמצא בטקסט, וזה משהו שמוחַ מאוד אוהב לאחוז בו. אבל הטקסט לא אומר שהאיחור הוא הסיבה שהוא לא שיחק טוב. הטקסט אומר בדיוק "תום היה עצבני מדי לשחק טוב." התשובה הנכונה היא שהוא הרגיש עצבני. האיחור הוא מסיח — הוא נכון כעובדה בטקסט, אבל לא נכון כתשובה לשאלה.
זה מביא אותנו לשלושת סוגי המסיחים שחוזרים בכמעט כל בחינה. הראשון הוא בדיוק מה שראינו: מידע שנמצא בטקסט אבל לא עונה על השאלה. השני נקרא "נכון בחיים" — משהו שנשמע הגיוני ואמיתי בעולם הכללי, אבל לא נאמר בטקסט. לדוגמה, אם הטקסט מספר שדנה אוכלת רק ירקות בארוחת הצהריים, תשובה שאומרת "דנה היא טבעונית כי זה טוב לסביבה" היא מסיח מסוג זה — ייתכן שזה נכון בחיים, אבל הטקסט לא אמר את זה. הסוג השלישי הוא תשובה שמשתמשת במילים מהטקסט אבל משנה את המשמעות שלהן. המשפט ייראה מוכר, אבל משהו בתוכו התהפך.
הדרך לפסול מסיחים היא שיטת הצמצום. בכל שאלה, בודקים כל אפשרות ושואלים: האם זה מה שהטקסט אמר, ממש? לא מה שאנחנו מניחים. לא מה שנשמע הגיוני. מה שהטקסט אמר. אפשרויות שנכונות "בחיים" אבל לא בטקסט — יוצאות. אפשרויות שמשתמשות במילות הטקסט אבל בהקשר שגוי — יוצאות. מה שנשאר הוא התשובה.
עכשיו נעבור לסנטנס קומפלישן, השלמת משפטים. כאן מקבלים תחילת משפט כמו "הסטודנטים היו מופתעים כי…" ואנחנו צריכים להשלים אותו. ההשלמה חייבת לעשות שני דברים בו זמנית: לענות נכון על תוכן הטקסט, ולהתחבר דקדוקית לחלק הנתון. טעות נפוצה היא לכתוב תשובה שנכונה מבחינת תוכן אבל שבורה מבחינה דקדוקית. משפט כזה מאבד נקודות.
נסתכל על טקסט לדוגמה: "כל קיץ משפחתו של ליאור נוסעת צפונה. בשנה שעברה המכונית התקלקלה בדרך. הם היו צריכים לחכות שלוש שעות בצד הכביש. ליאור היה משועמם בהתחלה, אבל אחר כך הוא מצא נחל קטן ובילה את אחר הצהריים בחקירתו. הוא אמר שזה היה החלק הכי טוב של הטיול." נניח שנשאלים: "השלם את המשפט: ליאור הרגיש ______ בהתחלה." תשובה שכותבת "ליאור הרגיש משועמם" — תקינה דקדוקית ונכונה תוכנית. תשובה שכותבת "ליאור הרגיש שהוא לא אהב לחכות" — אולי נכונה ברמת הרעיון, אבל לא מתחברת חלק לתחילת המשפט ועלולה להישבר דקדוקית.
הדרך לבדוק: אחרי שמשלימים, קוראים את המשפט השלם בקול. אם הוא זורם ונשמע נכון — טוב. אם יש בו משהו לא חלק — כדאי לתקן. זה כלל בדיקה פשוט שחוסך הרבה נקודות.
נמשיך לשאלות הפתוחות. כאן הולכים לפי הכלל הכי בסיסי שקיים: עונים בדיוק על מה שנשאל, לא יותר ולא פחות. יש שתי טעויות שחוזרות על עצמן. הראשונה היא לכתוב את התשובה בעברית — זה מאפס את השאלה לגמרי. השנייה היא להעתיק משפט שלם מהטקסט כשרק חלק קטן ממנו קשור לשאלה. מותר להשתמש במילים של הטקסט, אבל רק בחלק הרלוונטי.
לדוגמה, אם הטקסט אומר: "כל יום שישי אומר עוזר לסבתא שלו לנקות את הדירה. הוא שוטף את הכלים ומוציא את האשפה. הסבתא שלו תמיד מכינה לו מרק אחרי שהם מסיימים." והשאלה היא: "מה עוזר עושה כדי לעזור לסבתא? ציין שתי פרטים." — התשובה הנכונה היא "הוא שוטף את הכלים ומוציא את האשפה." לא "כל יום שישי עוזר עוזר לסבתא ושוטף כלים ומוציא אשפה ואחר כך מקבל מרק" — זה יותר מדי, ורוב ממנו לא רלוונטי.
נגיע לפורמט האחרון, שהרבה מתלמידינו אוהבים לחשוב שהוא הפשוט ביותר — שאלות טרו סלאש פולס, נכון ולא נכון. ובכן, זה קצת מסובך יותר ממה שנדמה. כי שאלת טרו סלאש פולס היא למעשה שתי משימות. הראשונה: לסמן אם הקביעה נכונה או לא נכונה. השנייה: להעתיק מהטקסט את המשפט שמוכיח את הסימון. בלי ההוכחה — מאבדים חצי מהנקודות.
נחזור לטקסט של ליאור. הקביעה היא: "ליאור נהנה מחלק מהיום." האם זה נכון? כן, נכון. אבל אם כותבים רק "TRUE" בלי הוכחה — מקבלים חצי נקודה. ההוכחה הנכונה היא המשפט "הוא אמר שזה היה החלק הכי טוב של הטיול" — מועתק מילה במילה מהטקסט. לא כתוב מחדש. לא מנוסח אחרת. מועתק.
כשהקביעה היא פולס, כלומר לא נכון, צריך למצוא את המשפט בטקסט שסותר אותה. לדוגמה, אם הקביעה אומרת "בן תמיד הולך לבית הספר ברגל" — ואנחנו קוראים שבימי גשם הוא לוקח אוטובוס — אז ההוכחה היא "on rainy days he takes the bus", מועתקת מהטקסט.
חשוב להבין שהוכחה טובה היא לא סתם כל משפט מאותה פסקה. ההוכחה חייבת להיות המשפט שמכריע את הקביעה — זה שאם היה חסר, לא יכולנו לדעת אם הקביעה נכונה או לא.
בואו נסכם. ארבעת הפורמטים שופעים נקודות — אבל הנקודות האלה מגיעות רק כשמכירים את הכללים. במולטיפל צ'ויס, בודקים שהתשובה נכונה על פי הטקסט ולא רק על פי ההיגיון הכללי. בהשלמת משפטים, בודקים גם תוכן וגם דקדוק. בשאלות פתוחות, עונים בדיוק על מה שנשאל ורק בו. ובטרו סלאש פולס, לא שוכחים להוסיף הוכחה מועתקת מהטקסט. מי שמחזיק את הכללים האלה בראש — נכנס לבחינה אחרת לגמרי.